השירות בחיל הים

לאחר הלימודים התנדב משה לשרת בחיל הים. לפני השירות השתתף בגדנ"ע ים של החיל , וסיים בהצלחה קורס מכונאות שנמשך שישה חודשים . לאחר הקורס התגייס לחיל הים . באותה תקופה מי שהשתתף בקורס , נשלח אוטומטית לחיל הים . אבל משה רצה כל הזמן לשרת בחיל הים .

הוא ידע לשחות היטב, ומגיל צעיר ביותר חי את הכינרת ואת הים. למשפחתו היו כלי שיט והוא גדל בזיקה טבעית לים. משה התגייס בתאריך 1120841840 .את הטירונות סיים בזמן שירותו בגדנ"ע ים. אחרי הטירונות ואחרי קורס המכונאות, נשלח לאנגליה עם צוות נבחר מחיל הים.

המשימה: הבאת האוניות 'יפו' ו'אילת' לישראל, המשחתות ק-13 ו-ק-93 ,שנבנו באנגליה. בזמן שהותו באנגליה פרצה מלחמת סיני , ובאופן טבעי תפקד בזמן המלחמה כמכונאי בתוך המשחתת. במשך כל זמן המלחמה הוא חי במשחתת ואת מרבית זמנו בילה בתוכה. שירת במשחתת ק -13 ,ונמנה עם הצוות הישראלי שנשלח לאנגליה , שם שהה במשך ארבעה חודשים .

השהייה באנגליה הייתה לצורך לימוד תפעול המשחתת . הצוות הישראלי ששהה באנגליה נעזר במדריכים ובמתורגמנים . החזרה לארץ הייתה במשחתת שהפליגה דרך מיצרי ג'יברלטר והים התיכון. בדרכם מאגליה לישראל נקראו החיילים להתאסף בחדר המגורים , ושם לראשונה נפגשו עם משה דיין , שכיהן כרמטכ "ל.

משה דיין נאם לפניהם וסיפר שבארץ יש מלחמה, היא מלחמת סיני, והם, בעצם שובם ארצה, נכנסים היישר למלחמה. בדבריו עודד אותם והם קיבלו את דבריו בהערכה. המפגש עם מש ה דיין התקיים בעיר הנמל מסינה שבסיציליה , היכן שהמשחתת עגנה. משה דיין עלה על המשחתת ופגש בהם.

החיילים לא הבינו הרבה מדבריו, אבל גם לא פחדו. היו איתנים ושמחו שניתנה להם ההזדמנות להיות חלק במלחמה ובהגנה על עם ישראל. משה בשנה האחרונה לשירותו בחיל הים מאוחר יותר , במלחמת ששת הימים, בזמן פעילות ביטחונית שוטפת לאורך גבולות סיני, ספגה המשחתת אח"י 'אילת' ק-13 ,מספר טילים מצריים שכפי הנראה הפעילו אותם רוסים ששהו במצרים .

המשחתת טבעה בשנת 3120 כשהיא נושאת בתוכה 110 אנשי צוות . מתוכם 33 נהרגו ועוד 02 נפצעו. האירוע הטרגי קרה לא הרחק מפורט סעיד. משה השתחרר מן השירות הסדיר בחיל הים בשנת 2120 ,והוא בדרגת סמל ראשון, הדרגה הגבוהה ביותר שאפשר היה להגיע אליה בשירות החובה.

בתפקידו שימש כקצין משמרת של המכונאות במשחתת ובתפקידו היה אחראי על ארבעה חדרי מכונות. שני חדרי דוודים שסיפקו קיטור למשחתת, חדר מכונות גדול עם מערכות חשמל ומשאבות , וחדר תשלובת בין חדר המכונות לפרופלורים שהניעו את המשחתת. מלפנים ומאחור, משה על האונייה משה היהאחראי על חדרי המכונות בכל מצב, ובייחוד כאשר המשחתת הייתה בפעולה.

באנגליה, מי שמגיע לתפקיד כזה, חייב קודם לשרת בין חמש עשרה עד עשרים שנים בצי . בישראל מקבלים את המינוי תוך שנה וחצי . התפקיד מורכב ומחייב את נושאו להכיר את חדרי המכונות על בוריים . בחדרי המכונות יש כמאתיים שעוני לחץ ומחוונים שונים. נושא התפקיד היה צריך במבט מהיר אחד להבחין אם קיים משהו חריג, ולפעול מייד לתיקונו.

משה השקיע בתפקיד הרבה מזמנו ולמד מניסיונו. המשחתת הייתה בשבילו כמו בית שני ובלא מעט מקרים, הייתה גם בית ראשון. עם סיום השירות הסדיר רצה לחתום קבע , אבל כשראה שכל חבריו משתחררים, שינה את דעתו . הוא קיבל צו שמונה ונשאר מעל לתקופת השירות הסדיר למשך חודש נוסף, מתוך מטרה לגרום לו לחתום קבע.

הובטח לו שאם יסכים, יאפשרו לו להשתתף בקורס קצינים. לרגע התפתה והסכים, אבל לבסוף במחשבה שנייה , התחרט. החברים שהיו עימו וחתמו לשירות קבע, נשלחו יותר מאוחר לשרת בצוללת 'דקר'. חלקם נשלחו לקורס באנגליה ושם למדו לתפעל את הצוללת. משה בשירות סדיר בחיל הים, עם גלגל הצלה על האונייה אח"י אילת כשהייתה הצוללת'דקר' בדרכה חזרה לישראל בפיקודו של יעקב רענן, טבעה מסיבה לא ידועה .

על הצוללת היו 21 אנשי צוות שכולם נספו ועקבותיהם לא נמצאו עד היום . השדר האחרון שהתקבל מהצוללת היה במהלך ינואר 2120 .נעשו פעולות רבות ותחקירים לפתור את תעלומת היעלמותה, אבל נראה שהתעלומה תישאר בגדר חידה . על הצוללת שירתו מספר חברים של משה מתקופת שירותו הסדיר בחיל הים.

מספר שנים לאחר שירותו הצבאי, בשנת 3120 ,בא אליו רס"ר המשחתת ועימו מספר קצינים ונגדים ששירתו במשחתת והזמינו אותו להפליג על 'אילת' למצרים, לפורט סעיד. באותה עת משה עבד ב'חוף השקט', והיה כבר במעמד של אזרח. משה הזמין את אורחיו לחוף השקט והם בתמורה הביאו לו תמונה של המשחתת למזכרת.

משה לא פסל את האפשרות שעלתה יותר מאוחר בראשו, 'אם היה הולך איתם, היה נקלע למצב הטרגי שאליו נקלעה המשחתת עם אנשי צוותה'. תפקיד אוניות חיל הים היה שמירה על כל ח ופי הים התיכון בארץ , מפורט סעיד בדרום ועד ראש הנקרה בצפון. שירותו של משה היה רק במי הים התיכון.

רוב המלחים שהיו על המשחתת 'אילת' וטבעו, היו חברים שלו שהכיר מקרוב בזמן שירותו בחיל. על המשחתת שירתו בין מאה שמונים עד מאתיים חיילים, שחיו ביחד והכירו היטב איש א ת רעהו . ההיכרות ביניהם הייתה מלאה. לפעמים ההפלגות בים נמשכו שבוע עד שבועיים ולעיתים אפילו חודש ויותר .

אנשי הקבע נהנו מיותר ימי חופש לעומת אנשי הסדיר . החופשות שקיבל משה בזמן שירותו ניתנו רק כשהמשחתת עגנה באחד הנמלים. באופן שגרתי הייתה המשחתת נכנסת לנמל מדי פעם בזמן הסיורים לאורך החופים. פעם אחת כשעגנה המשחתת מול חופי עזה, רס"ר המשחתת עם מספר קצינים קרא למשה ולרענן יעקב , חייל נוסף , להתייצב בפניהם .

שאלו אותם אם הם מוכנים לתפוס דגים לצורך הכנה לקומזיץ עם המפקד . הרעיון היה שהם יזרקו לבנות חבלה מסביב למשחתת ו החיילים שנודעו כשחיינים טובים, ישחו כל אחד מצד אחר של המשחתת ויאספו את הדגים. אורך המשחתת היה 990 מטר. בכל צד זרקו כעשר עד חמש עשרה לבנות חבלה.

משה וחברו ביצעו את המוטל עליהם . לבסוף אחרי שהביאו את שללם, שם לב משה שתחקרו אותם בשאלות שכלל לא היו קשורות לדיג . שאלו אותם אם ראו אנשי צפרדע שאולי שחו מתחת לפני המים. שאלו אותם אם ראו ברק של ניקל , או סימן של רגולטור . במהלך הצלילה משה וחברו נשאו איתם סכינים ואולרים , כשכל מטרתם הייתה לחפש ולתפוס דגים .

בפועל הסתבר שהמפקדים חיפשו אנשי צפרדע, אויבים. משה פעל בהתאם למה שנאמ ר לו , אבל הסתבר לו שבגשר הפיקוד ראו בועות יוצאות מהמים וחשבו שאולי אלה יציאות של צוללנים ולכן שאלו אותם אם אכן ראו אנשי צפרדע, או רגולטורים. בסופו של דבר לא היה כלום. המפקדים רצו לדעת אם הבועות היו של צוללנים.

לבנות החבלה שהשליכו למים, היו כנראה נגד הצוללנים שבים, ולא נגד הדגים. משה רק יכול היה לחשוב איך להילחם נגד צוללן מתחת למים המצויד בבלון אוויר, והוא ללא ציוד וללא בלון חמצן. לא פעם תהה משה, איך היה למפקדיו האומץ לשלוח אותו ואת חברו יעקב רענן אל פעולה כזאת?

לימים ימונה חברו רענן למפקד הצוללת 'דקר', וימצא את מותו עם היעלמותה בינואר 2120 . באחד הימים כשהיהמשה על המשחתת אחרי משמרת רגילה שנמשכה ארבע שעות , העירו אותו חבריו . שאלו אותו אם הוא סגר את השסתומים הראשיים המסומנים באנגלית 'מיין סטופ'. הוא השיב בחיוב.

אמרו לו שקצין המכונות הראשי קורא לו להתייצב בחדר המכונות. משה קם, התלבש והלך לשם. הקצין שאל אותו אם הוא סגר את השסתומים . "כן," השיב לו משה. "האם אתה יכול לפתוח אותם ?" שאל שוב הקצין . הסתבר למשה שרוב החיילים לא יכלו לפתוח את השסתומים שהוא סגר .

הקצין ביקש ממנו לפתוח אותם. בדרך כשעבר משה מחדר המגורים לחדר המכונות נאמר לו על ידי החיילים שקראו לו , שיש בעיה ב 'מיין סטופ '. הוא ירד תוך שניות אחדות שלושים מדרגות, כדי להגיע במהירות לחדר המכונות. בדרכו הוא פתח את ברז השסתום של ה'איר קוק' (שסתום לסגירה ולפתיחה מהירה), והשווה את הלחצים בין הכניסה ליציאה .

היה לחץ של 114 פאונד. כשהגיע לחדר המכונות לפתוח את השסתום, הלחץ השתווה ואז לא היה צריך להפעיל כוח. אפשר היה באצבע אחת לפתוח אותו. הקצין ראה אותו כשהוא פותח את השסתום בקלות ונדהם מהפעולה. "חיה שכמוך, אם סגרת את זה כך," אמר לו הקצין. משה הסביר לקצין ולכל הנוכחים: "אני לא בדיוק חיה.

כשירדתי במדרגות בדרכי לכאן, השוויתי בין הלחצים וכך הפעולה התאפשרה." הקצין התנצל בפניו על שקרא לו חיה. התוודה בפניו שלא ידע על האפשרות הזו. באירוע אחר, כל צוות המכונות והמומחים החכמים שהיו במשחתת, ניסו להפעיל טורבו גנראטור . כשהמשחתת בחוף , היא מופעלת על ידי דיזל גנראטור.

כשהמשחתת יוצאת לים מפעילים טורבו גנראטור . כל דבר במשחתת נמצא בכפילות , בגלל הביטחון . כשבאו להפעיל את הטורבו גנראטור צריך היה לפתוח את ברז הגנראטור ולהחזיק ביד את שסתום הפלומבה שלידו. כשמרימים אותו בזמן הפתיחה צריך לפעול ברגש באחזקת הפלומבה ורק כך הוא פועל.

כולם ניסו לעשות את זה ולא הלך להם, זה לא פעל. ניסו אולי מעל עשרים פעם ולא הלך להם. התייאשו. משה פנה לצ'יף, קצין מכונות ראשיות, וביקש ממנו לנסות פעם אחת. באותה עת מלאו לו רק שישה עד שבעה חודשים בצבא. הצ'יף אמר לו שכולם כבר ניסו ולא הצליחו, ואין טעם בניסיונות נוספים .

משה ביקש ממנו שוב רק פעם אחת לנסות . למשה היה גם הכוח הדרוש וגם הרגש . הצ'יף אמר לו מתוך ייאוש משהו כלאחר יד , "נו, טוב, תנסה." משה ניסה ובפעם הראשונה הפעיל אותו וזה עבד. הצ'יף קפץ עליו ונישק אותו. "כל הכבוד!" אמר לו. משה הסביר לו איך עשה את הפעולה.

הוא ידע בדיוק מה לעשות ועם הזמן התמחה בפעולות כאלה. הטורבינות באונייה עבדו על קיטור יבש. משה ידע שטיפת מים אחת יכולה לעשות חור בטורבינה ולגרום לנזק עצום. בזמנו, בעקבות הצלחתו, כל המשחתת רעשה. כל פעולה שעושים במשחתת יודעים עליה מייד כל אנשי הצוות.

זאת הייתה אחת הסיבות שהעלו את משה בסולם הדרגות ורצו מאוד שימשיך לשרת בחיל בשירות קבע. כחודש לאחר תחילת שירותו של משה במסגרת ההתנדבות הטרום צבאית בגדנ"ע ים, נקבע לו קרב אגרוף נגד הפועל חיפה בבית הפועל שבעיר. באותה עת היה משה בקבוצת בית "ר טבריה .

במסגרת פעילותו באגרוף התמודד נגד אלוף בולגריה, שהיה בפועל חיפה וניצח אותו. התחרות הייתה בערב שבת וכבר ביום ראשון הופיע הסיפור בעיתונות הספורט בכל הארץ. כל החיילים במחנה חיל הים ידעו על הסיפור . גם החיילים שהיו איתו בקורס בבת גלים שמעו על ניצחונו נגד אלוף בולגריה.

בגדנ"ע ים היו תשעה חיילים מטבריה, מה שגרם לתהודה הרבה. בקרבות האגרוף נגד הפועל חיפה , התוצאה הקבוצתית הייתה 10X1 לטובת בית "ר טבריה , לכן הקרב של משה היה מכריע . אם ינצח בסיכום הקבוצתי ייזקף הניצחון לזכותם. המאמן הראשי של בית"ר הארצית בא אליו ואמר לו לעשות כל מאמץ כדי לנצח.

"אם תנצח , תקבל מדליה מיוחדת מבית "ר הארצית ," הבטיח לו . משה אכן התאמץ וזכה במדליה המיוחדת. במחנה חיל הים בלטה מאוד הקבוצה הטבריינית בזכות משה אוחנה . כאשר הגיע משה לאנגליה, הסיעו אותם באוטובוסים מדוֹ בֵּ ר ללונדון ומשם הם נסעו בדרכים עקלקלות, כי היה חשש שמחבלים רודפים אחרי האוטובוס שנשא את החיילים .

מלונדון נסעו לפלימות ', לליברפול, לפורטסמות' ולנמלים נוספים באנגליה. משה זוכר שכאשר הגיעו ללונדון , השתתפו בערב חגיגי שבמהלכו הוגשה להם ארוחת ערב חגיגית מאוד . המנה העיקרית בארוחה החגיגית הייתה עופיון מיוחדת שהוגשה כמנה עיקרית. לפני ההפלגה במסגרת הכנת החיילים לקראת הביקור באנגלייה , עברו כולם קורס מיוחד שבו לימדו אותם כיצד להתנהג בחוץ לארץ ובעיקר כיצד לאכול באופן מנומס .

הסבירו להם שזה צריך להיות בהתאם לכללי הנימוס האנגליים. בארוחת הערב החיילים היו רעבים מאוד. הם ניסו לאכול בסכין ובמזלג על פי הכללים שלמדו, אבל משהו השתבש ולא הצליח. העופיון שהוגש להם במצעד ברחוב הרצל בחיפה ביום חיל הים משה באתונה, באחת העגינות של האונייה בנמלי יוון היה כנראה חלק וקשה היה ללכוד אות ו בכלי האוכל שברשותם .

מדי פעם בניסיון לתפוס אות ו, נפל על הרצפה . כשהם רעבים היו מעלים אותו חזרה לצלחת ושוב מנסים את מזלם. ברוב המקרים נחלו כישלונות. המזל האיר להם כאשר יוחאי בן נון, מפקד אח"י 'יפו', ק-93 ,פתר להם את הבעיה. כשראה שהם הולכים ומסתבכים עם האכילה, עמד לפניהם ולימד אותם פרק נוסף בענייני אכילה.

"עופות ודגים אוכלים בידיים ," פסק בפנ י כולם ובכך שחרר אותם מהלחץ שבו היו שרויים . מייד לאחר דבריו התנפלו על האוכל ואכלו את המנות תוך שימוש פעיל בידיהם במקום בסכו"ם. במסגרת לימודיהם באנגליה , נהנו מדי פעם בחופשות סוף שבוע . בחופשות נהגו לנסוע בתוך אנגליה ולעבור מעיר לעיר לראות משחקי כדורגל וליהנות מההיצע של המדינה.

בין היתר היה להם מפגש עם הטברייני, מנחם גלובוס (גולן), מפיק ובמאי קולנוע . מנחם הזמין את הטבריינים שבינם להתארח אצלו , ושמח מאוד כששמע שטבריינים הגיעו לאנגליה לרכוש משחתות ולהביאן לארץ. אירועים על המשחתת בזמן תפעול באחד הימים במשך ההפלגה התחרה משה עם אחד מאנשי הקורס בשם דניאל רונן (ג'נאח') מנתניה.

הם התעסקו במאבקי כוח בהורדת ידיים. תוך כדי התחרויות אמר דניאל רונן למשה: "יש לך מזל." "מה יש לי מזל?" השיב לו משה בשאלה. "יש לך מזל שאתה יותר חזק ממני, שאם לא כן, הייתי מעיף לך אגרוף בפרצוף." דבריו של דניאל נאמרו תוך נפנוף באצבע מאיימת , פעולה שלא מצאה חן בעיני משה .

הוא בחר שלא להשיב לו ובמקום מילים העיף לו אגרוף, ולאחריו אגרוף נוסף שגרם להשבתתו מהתחרות. למה צריך דיבורים מיותרים, אם אפשר לפתור את הבעיה בדרך זו? חשב משה לעצמו. לחייל אחר בשם יחזקאל מרמת גן, היה גוף מרשים, כמו גוף של גורילה. כשהמשחתת עגנה בנמל חיפה , משה דיבר עם חברה מחוץ למשחתת .

תוך כדי השיחה, בא אליו הגורילה וסגר לו את הטלפון. משה כעס ושאל "למה?" אבל את השאלה שלו ליווה באגרוף , כפי שלמד מניסיונו בחוג לאגרוף בבית"ר טבריה. יחזקאל לא השיב לו. "תגיד לי, אני מכה אותך, ולך יש גוף, כמו של גורילה, ואתה לא מחזיר לי מכות, למה?" שאל משה.

"אני מפחד," השיב לו יחזקאל. "תכה אותי בחזרה ," ביקש משה ותוך כדי דיבורו העיף לעברו אגרוף נוסף, הפעם יעיל יותר . אבל יחזקאל לא הגיב , ספג את האגרופים והתרחק מהמקום. כאשר היו בארץ נהגו להשתתף בהפלגות שמירה על חופי הארץ מראש הנקרה ועד פורט סעיד, הלוך ושוב.

בקו ההפלגה שמרו גם על חופי עזה מפני מחבלים. באחד הימים כששהו בחדר המגורים חיילים ותיקים ש ל המשחתת , הכניסו אליהם חיילים חדשים נוספים , כמו יוסי ציגלמן , אח של גדי יגיל , ואחרים. כולם היו חיילים טירונים. כאשר הגיע המגש עם האוכל, שכלל בשר תפוחי אדמה , סלטים וכל מיני תוספות , ישבו החיילים הוותיקים סביב השולחנות ולעגו על האוכל שהונח בפניהם .

הם עשו זאת במתכוון ופעלו כאילו ירקו על האוכל הנורא . עשו זאת כדי להרחיק מחדרם את החיילים הטירונים. אכן הצעד שנקטו בו הגעיל את הטירונים וגרם להם לעזוב את השולחן והם, החיילים הוותיקים, חיסלו את הארוחה. הצוות על המשחתת מנה מאתיים ועשרים חיילים.

בקומה הראשונה היו חדרי המכונות, ובקומות העליונות היו חדרי המגורים של הצוות. על הסיפון העליון היו תותחי שטח של 110 מ"מ. היו שני דוכני טורפדו שבכל אחד יש ארבעה טורפדו נגד אוניות. על המשחתת היו גם תותחים נגד מטוסים מסוג 'בופורס'. המשמרות בספינה היו בנות ארבע שעות כל אחת .

כך היו גם המשמרות לחדרי המכונות ולסיפון. כשהוחלף קצין מכונות ראשי ובא במקומו קצין מכונות חדש, היו קציני המכונות שהתחלפו, מצרפים אותו למשה, כדי להכיר את חדרי המכונות. כך עשו עם כל קציני המכונות שהתחלפו . את כולם הדריך וליווה משה , כמו משה באחת החופשות בזמן השירות הצבאי למשל רב סרן טורף משדות ים.

הוא היה צמוד למשה למעלה מחודש ימים עד שהכיר לו את המשחתת על בוריה. אלה היו האוניות הגדולות ביותר שהיו אי פעם לחיל הים. לפני זה היו שלוש משחתות פריגטה: ק-19 ,ק-14 וק-94. בחיל הים היהמין נוהג מקומי, שלפעמים סכסוך בין חיילים, או קצינים, פותרים בעזרת 'פייר פייט '.

הייתה זו מין מסורת שהשתרשה בחיל . נהגו להזמין זה את זה ל 'פייר פייט '. פעם הזמין משה ל 'פייר פייט ' את רס "ר סרטון, שהיה מפורסם מאוד בחיל . המשתתפים ב'פייר פייט' מורידים קודם את דרגותיהם ו 'הולכים מכות ' שווה כנגד שווה , ללא הבדלי מעמדות או דרגות.

בדרך זו נהגו לפתור את המחלוקות ביניהם . לא בירכו איש את רעהו לפני הקרב . הרס"ר אמר למשה שאינו יכול היום לקיים את ה 'פייר פייט', וביום שיתפנה לכך , הוא יודיע לו. בינתיים שמע הרס "ר על הקרב שהיה למשה נגד אלוף בולגריה ואחרים, ומאז לא השיב לו. נראה היה כי חשש מפניו .

עד היום קרב זה לא התקיים. איברהים אל אוול כאשר סיימו את הכשרתם באנגליה והשתתפו בקורסים להפעלה וללימוד המערכות שבמשחתת ולשימוש בתחמושת שלה , הגיעו לארץ . בסביבות אוקטובר 1120 ,כאשר היו בסיורים השגרתיים שלהם, בקו הימי ראש הנקרה - פורט סעיד , קיבלו הודעה שמפגיזים את מפרץ חיפה ואת בתי הזיקוק .

באותה עת היו בסביבות אשדוד. הם נתבקשו להגיע מייד לאזור התקיפה. עם קבלת ההודעה , הפעילו את חדרי המכונות במלוא הקיטור והפליגו לכיוון חיפה, לאן שהתבקשו להגיע. המשחתת המצרית 'איברהים אל אוול'. המשחתת נכנעה, 04 אוקטובר1120 . (תמונה מתוך ויקיפדיה) באותה עת התנהלה מלחמת סיני .

בדרכם פגשו משחתות וסיירות צרפתיות שהשתתפו במבצע סיני. הם פגשו גם עם נושאות מטוסים ומשחתות אמריקאיות. באחד המפ גשים עם אונייה אמריקאית , נשאלו לזיהויים והם השיבו בשאלה "ומי אתם ?" פרץ ויכוח ורק לאחר שאמרו שהם מישראל והזדהו בפניהם, הניחו להם. משה עם הצוות שעל המשחתת המשיכו לכיוון מפרץ חיפה .

באזור הנמל ראה משה לראשונה את המשחתת המצרית 'איברהים אל אוול' שבאה להפגיז את חיפה. המשחתת המצרית נשלחה להפגיז את נמל חיפה, אך למזלה הרע נתקלה במשחתת צרפתית שעגנה באותו היום בנמל. המשחתת הצרפתית גרמה לכך שהירי של 'איברהים אל אוול' על חיפה לא יגרום לנזקים כבדים.

למזלם של תושבי חיפה לא היו ממש פגיעות באוכלוסייה , אבל היו פגיעות בשובר הגלים של הנמל , במספנה ובמתקנים בבסיס חיל הים . בסך הכול ירו מ'איברהים אל אוול' כ-110 פגזים. בינתיים הגיעו קרוב למפרץ חיפה שתי המשחתות 'אילת', בפיקודו של סא"ל מנחם כהן ו 'יפו', בפיקודו של סא "ל יוחאי בן נון .

הם הבחינו מייד במשחתת שמפגיזה את מפרץ חיפה. על המשחתת היו שני תותחים דו קניים של 110 מ"מ, הבינו ללא ספק שזאת המשחתת המצרית . כשהמשחתות אותתו למשחתת המצרית באיתות אור לזיהויה , נענו בתשובות מתחמקות ובשאלה דומה על זיהוין של המשחתות הישראליות .

התחיל קרב בין האוניות. המשחתת המצרית ירתה לעברן , אך המשחתות הישראליות לא נפגעו. מהמשחתת של משה ירו לעברה פגזים של 110 מ"מ. ירו לעברה 320 פגזים, ומהמשחתת 'יפו' ירו לעברה 939 פגזים. אחרי קרב שנמשך כשעה שהשתתפו בו גם מטוסים של חיל האוויר, הבינו שפגעו בחדר המכונות של המשחתת המצרית וגם גרמו לה לנזקים באחד מדודי הקיטור ובהגה.

פגיעה במחסן צבע קדמי על המשחתת גרמה לשריפה. כן נפגעו חרטום המשחתת וחדר האוכל של הקצינים . ההגה שלה הפסיק לפעול . לקראת סוף הקרב הניפו החיילים המצרים של 'איברהים אל אוול' דגל לבן על תורן המשחתת, סימן ברור לכניעה. כשראו משה וחבריו את הדגל הלבן מונף על התורן הבינו שידם הייתה על העליונה.

מאוחר יותר הבינו שהמשחתת ספגה פגיעות קשות ולא הייתה יכולה לתמרן בלחימה. בהמשך הצטרפו אליהם אוניות עזר שבאו מהנמל ועלו על המשחתת כצוות השתלטות. הצוות שעלה שבה את המצרים ופעל בפעולות נמרצות למנוע את טביעת המשחתת , שנלקחה שלל על ידי צה"ל. במשחתת 'אברהים אל אוול ' היו 210 חיילים אשר נִ ישבו כולם בידי צה"ל.

הורידו אותם לנמל חיפה כשבויים מצרים . כאשר ירו עליהם לפני הכניעה, עמד משה עם החיילים על הסיפון וראה את הפגזים שירו לעברם . הפגזים שנורו עליהם פגעו בחלקם במרחק של כמאה מטרים קדימה ואחורה מסביב המשחתת . זה קרוב מאוד , ובמושגים של חיל הים , נחשב לפגיעה בגלל היווצרות ההדף מפיצוץ הפגז במים.

אבל כנראה המצרים לא הפעילו את מרעומי הפגזים, ולכן הם לא התפוצצו. המשחתת אח"י 'יפו' אספה את ניצולי המשחתת המצרית מהים ומהרפסודות שהתפזרו על שטח נרחב . למעלה מחמישים חיילים מצרים נאספו מן הים, ביניהם פצועים. חיל הים הכשיר את האונייה המצרית לעבודה מבצעית בחיל ושינה את שמה לאח"י 'חיפה', על שם העיר שהפגיזה.

המספר שהונפק לה: ק-14 . הקרב נגד 'איברהים אל אוול ' היה למעשה אחד הקרבות היחידים שבו השתתפו בקרב ימי, משחתת כנגד משחתת. בעבר היה קרב דומה כאשר סירות חיל הים בפיקודו של יוחאי בן-נון, הטביעו את אוניית המלחמה המצרית 'אל אמיר פארוק' מול חופי עזה.

המשחתת הובילה כוחות ואספקה למצרים בשנת 1320 . אחד האירועים הזכורים למשה מתקופת שירותו בחיל הים היה החשד שהוטל על חברו יחיאל דה אן. המשטרה הצבאית חקרה את יחיאל , שהיה איתו עוד בגדנ "ע ים וגם שירתו יחד במשחתת אח "י 'אילת'. השוטרים הצבאיים עצרו את חברו בחשד לאשמה בניסיון לגרום לחבלה בדיזל גנראטור שעל המשחתת.

משה ראה כיצד עצרו אותו. יחיאל דהאן היה עצור בחרטום המשחתת והחקירות שלו לא היו קלות. כאשר נודעה למשה סיבת מעצרו , החליט לפעול . הוא הלך ביוזמתו לחוקרים ואמר שברצונו לדבר איתם בקשר לחקירה . במפגש איתם סיפר שכאשר היה במשמרת ראה את יחיאל מתעסק עם הדיזל גנראטור.

הוא נראה פותח את האינג 'קטורים (מזרקים). כששאל אותו לפשר מעשיו , השיב לו שעניין הדיזל מעניין אותו מאוד. באותה עת היה דבר חדש בארץ, וסיפר לו שהוא רוצה לבנות בטבריה מוסך לדיזלים . ככה הצליח משה לשכנע את החוקרים ולהסיר את החשד מחברו. משה נשען על קנה תותח על האונייה 'אילת' תעודת סיום שירות סדיר משה אוחנה: "מילא תפקידו לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו".

המשחתת'אילת' ק-13 ,שעליה שירת משה במהלך שירותו הסדיר בחיל הים. כעבור מספר שנים (3120810809 )טובעה על ידי המצרים וארבעים ושבעה מאנשיה נהרגו. תשעים ואחד איש נפצעו.