שְׁלֹמֹה אוֹחֲנָה ז״ל

שלמה אוחנה ז״ל היה מאבות משפחת אוחנה — מהמשפחות הוותיקות והמכובדות בטבריה. איש עסקים מצליח, נדיב לב ובעל חסד, ומעל הכול יהודי נאמן שאהב את עירו ואת מורשתה בכל ליבו. דמותו נשארה חקוקה בזיכרון העיר ובלב משפחתו כסמל של יושרה, אמונה ונתינה.

בית הכנסת "עץ החיים"

בלב העיר העתיקה של טבריה, על שפת המים, שוכן בית הכנסת העתיק "עץ החיים" — בית הכנסת של הרב חיים אבולעפיה, שנבנה עוד בשנת 1742. עבור שלמה, המקום הזה היה לבית שני.

מדי שבת, במשך עשרות שנים, היה עושה את דרכו ברגל מביתו אל סמטאות העיר העתיקה כדי להתפלל דווקא ב"עץ החיים". הוא לא החסיר אף תפילה — גם בימי גשם סוחף, כשכמעט איש לא יצא מביתו, שלמה היה שם, לבוש בבגדי שבת, יושב בפינתו ומתפלל בכוונה עמוקה.

הוא לא הסתפק בתפילה — הוא דאג למקום כאל ביתו. הוא הקפיד שהנרות יידלקו, שהספרים יהיו מסודרים ושהמבנה יישמר. כשניזוק חלק מהגג ברעידת אדמה, גייס כספים ותיקן את הנזק; כשחסר ספר תורה, דאג להזמין חדש.

ההנצחה — חיפוי הקירות בשיש

בשנת 1985, עם פטירתו, ביקש בנו משה להנציח את זכרו בדרך שאהב אביו. הוא חיפה את קירות בית הכנסת בשיש מהודר, לעילוי נשמתו, והוסיף לוח זיכרון בכניסה. כך הפך אהבתו של שלמה למקום למורשת חיה, חקוקה באבן.

עד היום ממשיכים בני המשפחה — בניו, נכדיו וצאצאיו — להגיע אל "עץ החיים", לדאוג לו, ולחגוג בו את שמחות המשפחה, ובהן חגיגות בר המצווה של הדורות הבאים. חוליה חיה בשרשרת דורות שלא נקטעה.

בספר "היזם והים"

סיפורו של שלמה אוחנה ז״ל נפרש גם בספרו של בנו משה, "היזם והים" — בפרק המוקדש לו, "האב שלמה אוחנה", ובו זיכרונות מההווי הטברייני, מהמסעדה על החוף ומהסחר בדגים שעיצבו את ילדותו של משה.