יגאל אלון היה ידיד המשפחה וניצל כל הזדמנות לבקר בטבריה כדי להיפגש עם שלמה אוחנה, אביו של משה. משה זוכר את יגאל אלון בטיילת של טבריה כשהוא לבוש במכנסיים קצרים וסנדלים ת נ"כיים. הוא תמיד התקשה להשלים עם מראהו הפשוט . אחרי הכול הוא שימש כשר ונשא בתפקידים ציבוריים בכירים.
בעדינות ניסה להעיר לו על לבושו הפשוט ולעיתים אפילו העיר לו מבחינה ביטחונית על התנהגותו כאחד האדם על הטיילת של טבריה. יגאל אלון נהג לשמוע אותו בתשומת לב, אבל אף פעם לא חרג מדרך התנהגותו העממית. באחת השיחות בינו לבין יגאל אלון כשישבו במסעדה על חוף הים, אמר לו משה, שמפלגת העבודה שגתה כשצירפה את מפ"ם אליה.
מפלגת מפ"ם יכולה רק להזיק להם ולא תוסיף להם קולות בקלפיות . הסיבה לדעת משה הייתה משום שאנשים לא אוהבים את השמאל הפוליטי, ורואים את התופעה יגאל אלון, ידיד משפחת אוחנה, עם נכבדי טבריה. מימין לשמאל: שמואל אוחנה, יגאל אלון, משה צחר ומשה אוחנה הזו עד ימינו אלו.
יגאל אלון השיב לו שלא מצא בזה פסול ושתי המפלגות מסתדרות טוב . לימים, הטיילת שלאורך חוף הכינרת בטבריה תיקרא על שמו: 'טיילת אלון'. סיפורים רבים שמע משה מיגאל אלון בעת ביקוריו אצל אביו. משה היה יושב איתו שעות רבות כאשר היה מגיע למסעדה שעל החוף בטבריה.
באחד המפגשים סיפר לו יגאל אלון שבאזור הגבול עם הירדנים באזור שער הגולן, מסדה ואשדות יעקב, הייתה ליהודים סיסמה שבה היה מחויב המשיב לומר את המילים 'פטיש' או 'פיתות'. אם המילה נשמעה בהגייתה הנכונה היה זה אישור חיובי, אבל אם נשמעה במבטא ערבי כאשר האות פ"א הוחלפה באות בי"ת, היה ברור שצריך לירות במשיב. המזוזות בדירה של יגאל אלון בגינוסר ודברי הרב משה נהג להסיע את אביו למקומות שונים .
באחד הביקורים של אביו בביתו של יגאל אלון בקיבוץ גינוסר , הבחין משה שאין מזו זה על משקוף הכניסה לבית. כששאל לפשר הדבר, השיב לו יגאל, שזה לא נהוג בקיבוצים וכל העניין הזה של מזוזות לא משמעותי לגביו. "אבל מה קורה אם בא לבקר אצלך יהודי, או אפילו אורח מחוץ לארץ שמודע לחשיבות המזוזות אצל יהודים?" שאל משה בתמיהה.
"אל תדאג, זה ממש לא מעניין. לא נהוג אצלנו בקיבוץ להתקין מזוזות בבתים." משה הופתע מהתשובה ולא הִ רבה לחשוב עליה. זכותו של כל אדם לחיות לפי אמונתו. כעבור שבועיים נדהם לדעת שיגאל אלון נפטר . לפתע נזכר באירוע בביתו כשהעיר לו על המזוזות וחשב על כך.
בבית הכנסת הסביר לו הרב ועקנין מנשה את הסוגיה: "אם לא היית מעיר לו ואם לא היית פוקח את עיניו, סביר להניח שהאסון לא היה מגיע אליו , משום שהיה זה תום לב . העניין קיבל משמעות אחרת מאותו הרגע שהערת לו. לאחר שפקחת את עיניו, והוא לא התייחס לנושא, הפסיק להיות תום לב.
עכשיו הפך הדבר למשמעותי יותר. אולי על זה שילם יגאל אלון בנפשו." "האם מתפרש מזה שבגלל ההערה שלי, יגאל אלון הלך לעולמו?" שאל משה. "לא, אינך אשם במה שאירע. ברוך דיין האמת." אבן נגולה מעל ליבו של משה. הפסל שוחט , פסל מפורסם שפיסל את קלינטון עם בגין וסאדאת בא אל משה והציע לפסל את דמות אביו .
משה השיב לו שאביו איש מסורתי , דתי ולבטח יסרב מן הטעם הפשוט. "לֹא תַעֲשֶּה לְּךָ פֶּסֶּל וְּכָל תְּמוּנָה אֲשֶּר בַשָמַיִם מִמַעַל וַאֲשֶּר בָאָרֶּץ מִתַָחַת וַאֲשֶּר בַמַיִם מִתַחַת לָאָרֶּץ ". לאחר זמן מה סיפר הפסל למשה שפיסל את דמותו של יגאל אלון תמורת 4.1 אלף דולר.
שוחט הוסיף ואמר שהפסל לא נרכש על ידי בני משפחת יגאל אלון משום שלא היה להם תקציב לרכישה ועתה אינו יודע מה בדיוק לעשות עם הפסל. היות ומשה אהב את יגאל אלון והיה זמן רב בקשר איתו, ביקש מהפסל לרכוש את הפסל. "אני אשלם את התמורה בעדו, אבל באותה הזדמנות תפסל גם את אבא שלי," אמר לו משה .
השיחה ביניהם התנהלה לאחר שאביו של משה הלך לעולמו. אי אפשר היה לקבל עוד את הסכמתו ומשה יצא מנקודת הנחה שההחלטה שלו תשקף את המציאות שהרי אביו חיבב מאוד את יגאל אלון והיה מקורב אליו. לאחר הרכישה בחר משה להציב את שני הפסלים של אביו ושל יגאל אלון זה לצד זה במלון 'שירת הים' כיאה לשני חברים טובים.
והרי המלון מצוי בטיילת אלון. בשנים שלפני קום המדינה כשעברו שלמה אוחנה, אבא של משה, ואֵּחיו , דודים של משה, ליד הכפר לוביא בדרכם לטבריה, נקלעו לחילופי אש . הם מצאו מקלט במעבר מים מתחת לכ ביש ובילו בו את כל הלילה . רק בבוקר כשקולות הירי נדמו, יצאו ממחבואם.
תקוה, משה, יחיעם, אלכס, דני, אסתר ודודה רחל בקפה 'ארבל' בטבריה