מנהלים למנהל בחוף השקט יש בערך עשרה עד חמישה עשר מנהלי מחלקות הכפופים לו. המנהל היה ממונה גם על החוף. בנוסף היה גם מנהל לכל מלון, הקטן והגדול. זה היה עסק מורכב וגדול. מנהלים שהועסקו על ידי משה שירתו בחוף השקט בממוצע בין שנה עד חמש שנים כל אחד.
יעקב אייזנבאום – היה המנהל הראשון . קודם הועסק במלון 'יאלון' שבטבריה עילית. המנהלים שהועסקו אחריו: אבי אהרוני. צביקה שפיס. אילן חביב. צבי בר לב – הגיע לטבריה מנהרייה, חבר של יעקב הרטמן. שלמה דואק. שאול לסלו. משה בא לקראת עובדיו שנקלעו למצבים קשים , או שהסתבכו בבעיות כלכליות.
הוא סייע להם בבעיות של עיקולים ובהלוואות שלקחו על עצמם והתקשו להחזירן. בדרך כלל נהג משה לפרוס לעובדים את חובותיהם לכדי תשלומים חודשיים שנוכו משכרם , אחרי שהעניק להם הלוואות מיוחדות . הוא פעל כך לגבי כלל העובדים ולאו דווקא לעובדים הבכירים שלו .
כולם נהנו מהיחס המיוחד שלו, מנהלים ועובדים מן השורה כאחד. הוא לא זוכר עובד שנקלע לצרה ובא אליו, ולא קיבל ממנו את מלוא הסיוע הדרוש. גם בפרשה של מנהל המלון אחרי השותפות שלו עם 'כלל', ניסה משה לפתור את המשבר בינו לבין 'כלל' באופן מכובד , כדי שהפגיעה במנהל המלון תהיה מינימאלית.
כאשר אותו מנהל ביקש ממנו המלצה, סירב משה והציע לו לבקש המלצה מגורמים אחרים. לחלק מהמנהלים סייע כספית. לעיתים אפילו לא החזירו לו את החובות ששילם בעבורם. אייזנבאום - עבד במלון ארבע עד חמש שנים. בתקופת ניהולו בנה משה את המלון החדש בן 119 החדרים, שהיה בנוסף לאגף החוף עם 11 החדרים.
השומר שעבד אצלו במלון, הועסק קודם במלון 'יאלון' שבטבריה עילית, והכיר את אייזנבאום, שגם הוא הועסק שם לפני שהגיע לחוף השקט. באחד הימים, מספר שנים לאחר שאייזנבאום סיים את עבודתו בחוף השקט , אמר למשה שיעקב אייזנבאום נפטר. משה לא הבין איך איש לא התקשר אליו, כדי לבשר לו את ההודעה.
הוא החליט מייד לצלצל לאשתו של מנהל המלון שלו לשעבר, ולהביע בפניה את תנחומיו. כשהתקשר נדהם כששמע את קולו של יעקב אייזנבאום בקו. משה התבלבל לרגע וכמובן לא יכול היה לומר את מה שחשב לומר. במקום זאת, ומתוך נימוס, שינה את אופי השיחה והפך אותה לשיחה שגרתית .
" למה אתה לא מתקשר ולא בא לבקר במלון ?" שאל את יעקב. אלה היו המילים הראשונות שעלו בדעתו. אייזנבאום שלא ידע כלל מה הייתה הסיבה שבגינה משה צלצל אליו , השיב: " אין בעיה . אבוא בשבוע הבא." כעבור שבוע הגיע יעקב אייזנבאום למלון עם אשתו והתארח במלון למשך סוף השבוע .
במהלך האירוח הסתבר ש אייזנבאום המתין כל הזמן שמשה יקרא לו לשיחה . הוא היה משוכנע שלא לשווא משה צלצל אליו והזמין אותו למלון. מחשבות רבות עלו בראשו על מטרת ההזמנה. "בוא נדבר," אמר למשה בהזדמנות הראשונה כשפגש אותו בזמן האירוח במלון. משה מצא זמן ושניהם ישבו לשוחח ביניהם.
"למה בדיוק קראת לי ?" שאל אייזנבאום. משה הבין את תחושתו של אייזנבאום ובחר לספר לו את האמת. במילים פשוטות סיפר לו על ההודעה שקיבל מהשומר שבמלון ואיך רצה להביע את צערו בפני אשתו על מותו . כשיעקב שמע את משה התמלא בזעם, "שאימא של השומר תמות. מה פתאום אני מת ?" אבל יחד עם זאת הבין מייד שהוא לא נקרא למלון ל שם הצעת עבודה.
נגרמה לו אי נעימות קטנה והכול חזר לשגרה. שאול לסלו - עבד בזמנו של אייזנבאום וגם בתקופה של צבי בר לב . עבודתו התאפיינה בקונפליקט מתמשך שהיה בינו לבין משה. לסלו היה איש שיווק טוב מאוד. היה לו קשר עם משרד הנסיעות 'אופיר טורס' שעבדו איתם והיה מאוהב בסוכנת שעבדה שם.
לעיתים היה מדבר איתה בטלפון במשך כל שעות הלילה. מרכזיית הטלפונים בחוף השקט הייתה ממוחשבת ומשה איתר שיחות טלפון שנמשכו זמן ממושך מעבר לסביר. לאחר שעיין בדוחות הטלפון שאל את לסלו איך הוא יכול לדבר בטלפון ברצף במשך שמונה שעות . הסתבר ל ו שלסלו ניהל רומן מיוחד עם אחת העובדות שם .
בסופו של דבר פיטר אותו והוא עבר לגור בשכונת אחווה בדירה שכורה . מאוחר יותר , לאחר שעזב את העבודה במלון , נהג לשלוח למשה מכתבים ובחלק מהם התריע בפניו שהוא שוקל לסיים את חייו. בכל פעם שמשה קיבל מכתב כזה היה צריך ללכת אליו ולהוציא לו את המחשבות השליליות מהראש.
לא פעם הוציא אותו מהאפלה שנקלע אליה ובכך הציל את חייו. עד לפני כעשרים שנה היה לו קשר איתו. אבל עם הזמן הקשר הלך ודעך. היום אין ביניהם כל קשר. עד כמה שידוע למשה, לסלו היה גרוש עם ילדה כאשר התחתן עם גרושה דתייה משכונה דתית בחיפה . משה השתתף בחתונה שלו והגיע אליה עם עוזרו ועם חשב המלון.
החתונה הייתה באולמי 'באר מרים' בחיפה. היום מקווה משה שהוא חי את חייו באושר. אבי אהרוני - עבד כשש שנים בערך ומנהלת השיווק שעבדה במלון , הייתה בזמנו בת זוגו . ככול שידוע למשה , הם התחתנו ונולדה להם בת שקראו לה שיר. מנהלת השיווק 'עשתה לו בית ספר' במלון עד שנפרדו.
צביקה שפיס - היה מנהל מלון רציני. עבד מספר שנים עד לכינוס הנכסים על ידי עורך הדין אהרון בן שחר. בערב יום שבת פוטר על ידי כונס הנכסים. אחד המנהלים שהעסיק משה, התעסק עם מלצרית שלא רצתה אותו, ויום אחד איימה שא ם לא יעזוב אותה , תביא אליו את משפחתה שגרה באחד היישובים הסמוכים.
גם פה נאלץ משה להתערב, ובעזרת בנו, דאג לסיים את הפרשה בשכנוע הבחורה שתחזור בה מאיומה להתלונן. אילן חביב - היה מנהל במשך מספר שנים. משה בקשר איתו עד היום. לפני שהגיע לחוף השקט עבד אילן כמנהל 'חוף גיא' ומנהל מלון 'המלכים' בירושלים. היה מנהל רציני.
לא פעם טען שאת בית הספר שלו במלונאות למד אצל משה . כפי שלמד ממנו , לא למד בשום מקום אחר . עד לפני כשנתיים היה מנהל מלון 'שרתון' בנצרת. לאחרונה קיבל אירוע מוחי ועד כמה שידוע למשה, מרבית חבריו, לא עזרו לו במיוחד. אבל משה שמר עימו על קשר. *** בחוף השקט הועסקו טבחים ועובדי מלון בעלי מקצועות שונים.
ביניהם הועסקו גם שלושה משגיחי כשרות . המשגיחים עבדו במשמרות היום ובמשמרות הלילה בעת שהתקיימו אירועים במלון. בנוסף הועסק גם משגיח כשרות לימי השבת. באחד הימים הגיע למשה בנו שלמה עם הקב"ט הראשי של המלון ועם משגיח הכשרות שהיה תורן באותו יום. "תראה מה מצאנו בתיק של משגיח הכשרות ," אמר שלמה .
בתיק המשגיח נמצאו כמה סוגי בשרים שגנב ממטבח המלון. משה הביט במשגיח וראה כיצד פניו שינו את צבען לצבע הקיר שמאחריו. המשגיח לא ידע כיצד להתגונן מהאשמה שהטיחו בו. "מה קרה לך?" פנה משה למשגיח והוסיף: "אתה ביקשת ממני ואני אמרתי לך, תלך ותיקח." הקב"ט ובנו ה ופתעו מדבריו ומייד ה שיבו למשגיח את הבשר שמצאו בתיקו.
אבל שלמה לא יכול היה לעבור על האירוע בשקט, ויותר מאוחר העיר לאביו. "אתה שקרן," העז לומר לו. "איך אתה מדבר כך לאבא שלך ?" ענה לו משה ושניהם התעלמו מהתקרית המבישה . אבל גם משה וגם בנו ידעו היטב מה אירע באמת . המשגיח התנצל וביקש סליחה ומשה סלח.
באירוע אחר , עם משגיח כשרות אחר , שמע משה שמצאו את המשגיח לוקח מהמלון תכולה של כלי נירוסטה יקרים. במלון הודיעו למשגיח הראשי אברהם רביבו , שהיה אחראי על פעולות המשגיחים ברבנות . רביבו הגיע למלון וביקש ממשה ל גשת למשגיח הביתה . הוא בא מוכן עם כתובת המשגיח ויחד עם משה ואחיו שמואל נכנסו לביתו.
בביתו של המשגיח אמרו לו ש ראו אותו במלון לוקח חבילות כלי נירוסטה. כאשר י שבו אצלו בבית ובעודם מדברים על העניין , ביקשו ממנו לבדוק שמא בטעות משהו בכל זאת היה אצלו. המשגיח ניגש לארון והוציא ממנו כלי אחד של נירוסטה שהיה לו ואמר : " אולי זה." שמואל הלך אחרי המשגיח וראה מהיכן שלף את כלי הנירוסטה .
הוא הכניס את ידו לארון והוציא משם שלושים ושש יחידות זהות לכלי שהוציא קודם המשגיח. כשנשאל לפשר הדבר, לא ידע המשגיח מה להשיב. הוא נתפס בגניבה. אברהם רביבו ביקש ממשה שלא יגיש תלונה במשטרה, כדי שלא לפתוח לו תיק, זאת משום שהוא מטופל בילדים ומצבו הכלכלי לא טוב.
משה הסתפק בפיטוריו בלבד. *** בחוף השקט עבד אצל משה אחד השפים מהמוכרים ביותר הידועים בארץ. באחד הימים, שלא התקיים בו כל אירוע, נכנס משה למטבח באולם האירועים, וראה להפתעתו דגים לא כשרים במטבח. "מה זה הדגים האלה?" שאל את השף. "משגיח הכשרות לא נמצא , ואז רצינו לעשות לעצמנו ארוחה מיוחדת של דגים," השיב לו השף.
"תסלח לי , הדגים האלה הולכים לזבל . אני מקפיד על הכשרות יותר מהמשגיח ולא אוכלים דגים כאלה," פסק משה. אירוע דומה היה כאשר אחד מבני המשפחה של משה הביא מאכל גבינות לאולם האירועים שהיה רק כשר למאכלי בשר ולא למאכלי חלב. בני המשפחה ישבו יחד ואכלו מהאוכל החלבי בתוך האולם הבשרי .
כשראו את משה הזמינו אותו להצטרף אליהם. משה השיב להם שהוא שבע ולא יכול לאכול עוד. כשבני המשפחה סיימו לאכול לקחו את הצלחות ואת כלי האוכל והכניסו אותם חזרה למטבח בפינה מיוחדת. משה נכנס למטבח ואסף את כל הצלחות שאכלו בהן, וליד פח האשפה שבר את כולן בזו אחר זו.
אחד הטבחים שראה אותו, שאל אותו לפשר מעשיו. "אל תתערב," השיב לו משה. "מה קרה למשה? הוא שובר צלחות." התפשטה השמועה במלון. "אם המשגיח לא פה, אז אני פה," אמר משה. "כולם אוכלים על מצפוני . הם אוכלים בידיעה שהאוכל כאן כשר . לא יעלה על הדעת שמאכל חלבי יהיה במטבח בשרי, ואני מודע לזה.
דבר כזה לא יקרה פה!" באותה ארוחה בלתי כשרה שבר משה כשלושים צלחות! משה עם שמעון קיפניס, מנכ"ל מלון 'החוף השקט', בחברת חברת הכנסת בלומנטל קגן- העוזר של משה יהודה קגן היה עובד בכיר במשרדי מס הכנסה בתפקיד גובה ראשי, כך הכיר אותו משה. אחרי מספר שנים במס הכנסה החליט לעזוב.
הוא שאל את משה אם יש לו מקום עבודה בשבילו. במס הכנסה היה בעל מעמד של גובה ראשי. משה נאות וקיבל אותו בתור עוזר שלו בחוף השקט. יהודה קגן עבד אצלו מספר שנים. היו ביניהם יחסים חבריים טובים. יום אחד אמר קגן למשה שיש לו בן ובת ואינו רוצה ילדים נוספים.
משה השיב לו שהוא תמיד עודד את עובדיו שירבו בילדים. הבטיח לו שבמידה ויהיה לו ילד נוסף, יעזור לו, וכך היה . לקגן נולדה ילדה נוספת . עתה היו לו בן ושתי בנות . משה נאמן להחלטתו, השתדל להיטיב עימו ככל האפשר. לימים סיפר קגן למשה שאחת מבנותיו נבחרה לסגנית מלכת היופי של ישראל.
במסגרת העבודה נודע למשה שהוא לא מדבר עם החשב הראשי שלו, עאטף טאנוס. הסתבר שהם מסוכסכים ביניהם. משה ניסה מספר פעמים להשלים ביניהם , אך ללא הצלחה . כאשר היה מדבר עם יהודה על החשב , הוא לא היה קורא לו בשמו, אלא משתמש בכינויים שונים ומשונים, כמו 'זה שיושב ב חדר הקטן שממול '.
אחרי שנה של מאמצים ליישב את ההדורים ביניהם הבין משה שהמצב כפי שהוא לא יכול עוד להימשך וזה אף פוגע במהלך העבודה התקין ובעובדים. בהדרגה התחיל להבין שקגן מקבל שכר, אבל תורם לעבודה פחות מעאטף . בצעד נועז החליט משה להפסיק את עבודתו.