לזכרם

פרקיח - לזכרם אחים של משה שנפטרו: שמואל, יחיעם ותקוה. יחיעם אחיו יחיעם נפטר בחודש אפריל בשנת 1019 .יחיעם נולד עם קום המדינה, בשנת 1320 .במשפחה רצו לקרוא לו'יחי עם' אוחנה, על שם מדינת ישראל, ולבסוף השם קוצר ל 'יחיעם'. עם לידתו הייתה שמחה גדולה במשפחה, וכל חייו של יחיעם היו סוגים בשושנים.

בצעירותו היה ילד מוצלח ומפונק. בצבא שירת בחיל המודיעין. במהלך חייו היו עליות וירידות והוא נע בכיוונים שונים. כאשר יחיעם השתחרר מהצבא התחיל לעבוד אצל משה ב'סוכנות לכול'. באותם ימים 'סוכנות לכול' הייתה כבר עסק גדול שהעסיק כעשרים עובדים. המשרד היה ברחוב אלחדיף בטבריה .

בסוכנות עסקו בהתקנות דודי שמש , תריסים, דלתות ומצנני אוויר . משה ביצע עבודות לחברת 'סולל בונה ', לקיבוצים בסביבה ולחברות שונות. בתחילה כל ההנהלה והחשבונות היו אצל משה , אבל בהמשך העביר אותם לאחיו יחיעם, שבהדרגה נכנס לעניינים. משה היה עסוק מאוד בעבודות בחוף השקט ולא מצא זמן לעסוק גם בניהול 'סוכנות לכל '.

הם קנו את הזכויות בחנות ברחוב העצמאו ת ושם פתחו את הענף למכירת מקררים , מזגנים, מכונות כביסה ומכשירי חשמל שונים. מדי בוקר כשהיה משה בדרכו לחוף השקט, נהג לעבור דרך 'סוכנות לכול' ולבדוק שהכול בסדר. הוא בדק בעיקר את החשבונות ואם היה מוצא שחסר כסף , היה מפקיד וכך בהדרגה העסק הלך וגדל.

משה ויחיעם נהגו לקנות מוצרים מפיינגולד בחיפה ולמכור אותם בטבריה. קנו מוצרים מתדיראן, הבונה, דודי שמש ומוצרים נוספים מחברות שונות. במשך הפעלת החנות, לא עזבו את עניין התריסים ובד בבד המשיכו להגדיל את המסחר במוצרי החשמל. דורה מבנק דיסקונט היה מסייע למשה בחשבונאות.

המשבר שפקד את יחיעם בשנת 1120 העלילו עליו עלילת שווא, דבר שלא היה ולא נברא. העלילה הייתה למשפחה כרעם ביום בהיר. הייתה זו עלילה קשה מאוד ואביו וכל בני המשפחה קיבלו אותה קשה ונרתמו לעזור לו. לשם כך גייסו את מיטב עורכי הדין שהכירו באותה עת , ביניהם אהרן חוטר ישי ודרו ר חוטר ישי .

במאמציהם לעזור לבן המשפחה , הגיעו גם לשמואל תמיר שהיה שר המשפטים ול יצחק טוניק , מבקר המדינה . למשימה לטהר את שם אחיהם גייסו גם את מיטב החוקרים שידעו עליהם באותה תקופה . כל זה היה כדי למנוע את עלילת השווא שנרקמה סביב יחיעם. המשפחה השקיעה במשימה משאבים רבים ו הרבה מאוד כסף , כדי להוציא את האמת לאור .

העלילה הייתה קשה מאוד והאפילה על המשפחה כולה. העלילו עליו שבשני מקרים סחר בסמים . במועדים 112081830 וב- 112081839. הסתבר שבאחד המועדים היה בתל אביב ונפגשו איתו אנשי משפחה שחגגו אירוע בר מצווה, והשני היה בסג'רה, בחתונה של הבן של תת אלוף אברהם ברעם, שהיה ידיד נפש של יחיעם.

לדעת המשפחה , המשטרה והפרקליטות עשו יד אחת כדי לסתור את האליבי של יחיעם , ועורכי דינו לא הצליחו למנוע בעדם . באותה עת מונה מפכ"ל למשטרה שבא מן השירות הצבאי, הרצל שפיר. לדעת המשפחה, עם מינויו ל תפקיד המפכ "ל ניסה שפיר לכאורה למנות קצינים בכירים מהצבא למשטרה, כפי שמינו אותו.

הסתבר שהמפכ"ל מינה את אברהם ברעם להיות מפקד המחוז הצפוני של המשטרה וקיבל אף את המכונית ומדים של המשטרה בדרגת של מפקד המחוז הצפוני . המשטרה ניסתה להראות שאברהם ברעם מתרועע כביכול עם יחיעם , סוחר סמים מטבריה . יחיעם בקושי עישן סיגריות, לכן גם פנו לשר הפנים יוסף בורג.

למשפחה היה ידוע שאמרו לשר שהמינוי שלו מתרועע עם סוחר סמים מטבריה, וכתוצאה מזה השר ביטל את המינוי . בזמנו היה מקובל דבר כזה וחבל מאוד שבמדינה הנאורה שלנו קרו דברים שאי אפשר לתקן אותם. העניין היה שאז המשטרה פעלה במסגרת המבצע 'ניקוי העמקים '. השופט היה תיאודור אור ששפט עוד 13 נאשמים יחד עם יחיעם , ולכן המשטרה עשתה כל שרצתה, כדי לנסות להציל את התיק הזה ולהרשיע את יחיעם ויחד איתו לסלק מהמשטרה את ברעם ואת שפיר.

חבל מאוד שמדינת ישראל הנאורה, בעלת פרסי נובל וקידום בכל שטחי החיים, לא הוציאה את האמת לאור ובמקום זאת , לדעת המשפחה , פנתה לצדדים פסולים , כדי להשיג את מטרותיה . יחיעם ישב בכלא שנתיים וחצי ולאחר מכן כשניסה פעם נוספת לטהר את שמו , שוב נגזר עליו מאסר . ליחיעם נותרו צלקות משתי הפרשות ולימים הוא נפטר בצער מהעולם.

יצחק טוניק ושמואל תמיר היו עורכי הדין של יחיעם במשפט שהתנהל נגדו. לימים יצחק טוניק מונה למבקר המדינה ושמואל תמיר היה בעבר שר המשפטים. עורכי הדין לא הצליחו למנוע את ההרשעה נגד אחיו יחיעם, ולא הצליחו לשכנע את בית המשפט בצדקתו. משום כך יצרו קשר עם משה והגיעו אליו לחוף השקט.

מטרת ביקורם הייתה לשכנע את משה ובאמצעותו את המשפחה לכתוב ספר על כל העניין שקרה עם יחיעם, בהאשמות נגדו ובהרשעתו. "תשמע, אנחנו לא הצלחנו בבית המשפט להוכיח את חפותו של יחיעם, אבל הבאנו עיתונאי שיכתוב ספר על כל הפרשה מראשיתה ועד לסיומה ." אמרו לו והוסיפו, "נכתוב בספר שאנחנו הגענו למסקנה שיחיעם לא היה יכול בשום פנים ואופן למכור סמים, כפי שיוחסו לו. זאת משום העובדות שמראות, כמו שני קווים מקבילים שלא ייפגשו לעולם , כך יחיעם לא יכול היה להיות בשני המקומות בתאריכים שצו ינו בתביעה .

מכאן שכל מי שיקרא את הספר יבין שאחיך בשום אופן לא יכול היה להיות במקומות האלה ולכן אי אפשר להאשימו." "האם כתיבת הספר יכולה לעזור לעניין של יחיעם?" שאל משה. "לא, הספר לא יכול לעזור , אבל יהיה לו ערך רב בקרב המשפחה . המשפחה תמצא בו עניין והוא בהחלט יעזור לה להתמודד עם מה שקרה." "אם כך הדבר, אני לא צריך את זה," השיב להם משה והרעיון נגנז.

יחיעם היה יפה תואר וזקוף קומה. תקוה תקוה עבדה בחוף השקט כעשרים שנה. באחד הימים בסיום יום עבודה בעריכת חתונה למשפחה , התארגנה ועזבה את החוף בערך בשעה שתים עשרה וחצי ב לילה. היה זה יום שגרתי בעריכת חתונות שנמשך עד השעות המאוחרות של הלילה. בדרכה לבית כשהגיעה לסיבוב הכביש שברחוב אוהל יעקב, ליד בית הכנסת 'אוהל יעקב', ראתה שלפניה נסע טריילר ענק.

הטריילר היה עמוס בלולים של עופות הודים . במהלך הסיבוב ובמפתיע התפרקו הלולים מקשיר תם ברכב , ונפלו מן המשאית בזה אחר זה . תוך שניות יצאו ההודים מן הלולים והחלו לרוץ ולהתפזר על הכביש. היו אלה עופות גדולים, אולי כל אחד מהם שקל כעשרים ק "ג. תקוה ראתה את הנהג נואש , צועק, "אלוהים, מה אני אעשה?

איך אעמיס חזרה את ההודים ללולים? איך ארוץ אחריהם על הכביש?" היא מייד עצרה את רכבה וניגשה לנהג בניסיון להרגיעו. "אל תדאג , אנסה לעזור לך . תיכף אזעיק אנשים ויעזרו לך באיסוף ההודים." תקוה חזרה עם מכוניתה לחוף השקט ואספה חלק מהעובדים שכללו טבחים ומלצרים , כעשרים אנשים , והסיעה אותם למקום שבו נפלו הלולים.

העובדים ש הגיעו מ 'החוף השקט ', במקום לסיים את העבודה הנדרשת מהם בחוף השקט , אספו את העופות והחזירו אותם ללולים . את הלולים העמיסו חזרה לטריילר . הפעם וידא הנהג שכל הלולים קשורים כנדרש. היו בין 14 ל-13 לולים שנפלו ונפתחו על הכביש. הנהג היה המום.

הוא עמד לפני תקוה ואמר לה עד כמה הוא אסיר תודה למעשה שעשתה : " גברת תקו ה, את מלאך . מאיפה באת אליי ? לא חלמתי שמישהו יבוא אליי באמצע הלילה ויפתור לי את הבעיה . אני אפרסם את המעשה הטוב שעשית." לנהג לא נמצאו המילים המתאימות להודות לתקוה על המעשה הטוב שעשתה ושכל כך אפיין אותה בהתנהגותה.

תקוה עבדה אצל משה כעשרים שנה בחוף השקט ועוד כעשר שנים אצל יחיעם. הייתה בזמנו השכנה של נורית אשתו , כשגרה עם אימה בשיכון ותיקים. הייתה חברה טובה שלה . תקוה עבדה אצלו בחוף השקט בשיא היושר ובשיא האיכות. היא עבדה ללא הגבלה של שעות, עבדה ימים ולילות.

מילאה תפקיד של מנהלת אירועים ושמה ידה בכל דבר. עסקה בחוף הרחצה ובאירועים, אם כי לא הספיקה להגיע למלונות. משה העריך לאין שיעור את עבודתה ומסירותה לתפקיד. הוא עזר לה ברכישת שתי חנויות ברחוב הבנים. למעשה מכר לה אח ת מהחנויות שלו . היא בנתה עסק לבעלה ולבניה שפועלים עד היום ה זה בשגשוג חיובי .

בנתה לעצמה בית ברחוב השומר למשפחתה. חבל רק שחייה נקטפו בשנת 1220 ,בשנות החמישים לחייה . בזמן שפעלה בחוף השקט , עזרה למשה לשלוח אוכל לחיילים ולהכין את האולמות לקבוצות של חיילים לנשף סיום מלחמת ששת הימים שהתקיימו בחוף השקט. הגיעו אז קבוצות גדולות שמנו כ-111 עד111 חיילים.

היא גם ערכה וקישטה את במת הניצחון ברמת הגולן למשה דיין , שהיה אז שר הביטחון. הייתה אישה מוצלחת, חיובית בכל רמ"ח אבריה. יהי זכרה ברוך. שמואל שמואל, אחיו הבכור של משה, נולד כילד פינוקים של המשפחה. כל בני המשפחה פינקו אותו בזמנו, וכך גדל. היו בחייו עליות ומורדות, אבל השכל הטוב שלו תמיד פעל טוב .

היו לו רעיונות טובים מאוד . במשך כל שנות הפעילות של משה בחוף השקט, במועצות ובמלונות, הוא היה לצידו ושניהם עבדו בנאמנות זה לזה . לקראת סוף חייו היחסים ידעו עליות ומורדות , אבל משה שמח שמכל מה שבנו יחד, נשאר למשפחתו מספר עסקים שבהם ילדיו יכולים לחיות בכבוד .

היום משה זוכר משמואל את הדברים הטובים שעשה למשפחה ולאחרים מתושבי טבריה. משה זוכר שיום אחד ישב עם אחיו שמואל ועם אליעזר בהלול, יו"ר סניף הליכוד בטבריה, וחיכו לאריק שרון שהיה אמור להגיע אליהם לחוף השקט. שרון היה שר הביטחון ואחרי מלחמת לבנון השנייה והמשבר שנוצר בעקבות סברא ושתילא, בוטל מינויו על ידי ראש הממשלה מנחם בגין.

בזמן שהמתינו אמר שמואל למשה שהוא חושב שפעם שירת עם שרון ביחידת סיור. משה צחק מההערה של אחיו. "מה אתה מדבר? אתה היית בשנות החמישים. מה פתאום היית עם אריק שרון." כשהופיע אריק שרון בשער הכניסה לחוף השקט , הלכו לקראתו שלושתם וקיבלו את פניו באהבה .

זה היה אחרי שמרבית מתושבי המדינה יחד עם ראש הממשלה נטשו אותו. ברגע שאריק שרון הביט לעברם, קלט את שמואל במבטו. "אתה לא שמואל מיחידת הסיור ?" פנה אריק שרון לשמואל ומשה הופתע לחלוטין . אחרי שיחה קצרה ומלאת חוויות בין שרון לאחיו הבין ששמואל זכה לשרת במחיצת אדם שהעריכו מאוד .

מאותה פגישה נוצרו ביניהם יחסים חבריים ובכל פעם שעבר אריק שרון בטבריה, היה נכנס אליהם לביקור בחוף השקט . הם פנו אליו כשכיהן כשר ה תשתיות. לעיתים היו מכינים לכבודו ארוחות כיד המלך ו...בהתאם לממדי הגוף שלו. משה זוכר שבאחת השיחות שניהלו שעות רבות במשרדו או במשרדם , סיפר להם שרון שבאחד הימים השתתף בפעולה ברמת הגולן ונקלע לכפר נוקייב עם פצועים .

הוא המתין לכוח חילוץ שיגיע אליו מהים . כשמכוח החילוץ יצרו איתו קשר שאלו לאן לפנות את לוחמיו. "לטבריה," השיב להם שרון. "איפה בטבריה? אם נגיע לטבריה, להיכן ניגש?" "לשמואל אוחנה," הייתה התשובה של אריק שרון. "הוא כבר ימצא לנו את הדרך." מה שחשוב שבמפגשים עם שרון נהגו ללכת למסעדה של בן דודו שמואל אוחנה וא וכלים שם ארוחות בשריות .

כל ארוחה של אריק שרון הייתה מעל שני קילו. בכל פעם שהיה בא לביקורים בחוף השקט נהגו לאכול איתו בחוף או במסעדה. באחד הימים אירחו את ביבי נתניהו בחוף השקט ובמפגש השתתפו כשלושת אלפים תומכים מהליכוד. משה הכין לביבי סוויטה מיוחדת בקומה ה-2 של המלון.

הכינו לו מזנון גבינות עם כל סוגי הדליקטסים שהיו בהישג יד בטבריה. ביבי נכנס לאירוע, הסתכל על השתייה ועל הסלטים ואמר שהוא בטבריה אוכל רק דגים. הפליא את משה שלא נגע באוכל שהכינו לו והרגיש שלא בנוח. העלות של הגבינות שהכינו לו הייתה פי שניים מעלות הדגים.

לא חשב שבשעה עשר בלילה ירצה ביבי נתניהו לאכול דגים. בחוף השקט נהגו גם לארח טייסים והכינו לכבודם ארוחות מיוחדות . בתמורה קיבלו מהם תצלומי אוויר של 'החוף השקט' והמלונות. יוכבד יוכבד היא האחות השנייה במספר , לאחר שמואל . ליוכבד סיפור חיים מורכב מאוד.

שלושה מילדיה של יוכבד נפטרו. יהורם נפטר בתאונת דרכים כשנסע על אופנוע . הוא למד בבית ספר חקלאי בפרדס חנה והיה אחד מהתלמידים המבריקים שם. כתב מספר מאמרים על המדינה וכאשר יגאל אלון קרא אותם , ניבא לו עתיד מזהיר . יהורם לא זכה להגיע לגדולה ונקטף בעודו בגיל שש עשרה וחצי.

שלמה צור אחיו הבכור של יהורם , שירת בשייטת 40 ונהרג במהלך האימונים . בן תשע עשרה היה במותו. עודד האח השלישי נהרג במפתיע כאשר שיחק באקדח של אביו והוא בן ארבע עשרה בלבד. אסתר האחות הקטנה מיוכבד והגדולה ממשה. דני מזור , בנה, שהה שנים רבות בארה "ב.

נאלץ לנסוע לשם משום שהתנכלו לו בארץ. המשטרה רדפה אחריו על כל שטות ועל לא עוול בכפו. הוא נפטר באופן טרגי בארץ בגלל מחלה והוא בשנות השלושים לחייו. היה ידוע כבעל לב זהב. השאיר אחריו אישה וילדה. אימו שומרת את זכרו באופן המכובד ביותר עד ימינו אלה.

דני מזור ז"ל, הבן של אסתר דני מזור ז"ל, הבן של אסתר דני מזור בבר המצווה שלו בחוף השקט. מימין: משה אוחנה ומשמאל: רחמים אביו דני מזור, הבן של אסתר, עם אשתו