מקורות משפחת אוחנה

שמואל אוחנה, סבא של משה, רוכב על חמורו בטבריה. סבו היה היחיד בעיר שהשתמש בחמור ככלי לשירות עצמי. היו בוודאי אנשים נוספים בעיר שהחזיקו בחמורים, אך הם שימשו להם לצורך עבודותיהם, בעיקר לנשיאת משאות כבדים. לעומתם, סבו החזיק בחמור כ'פרייבט' אישי.

שלמה, אביו של משה, נולד בטבריה למשפחת אוחנה. מוצא המשפחה מצפון אפריקה מאלג'יר או ממרוקו. רחל, אימו, נולדה בבית שאן , בת למשפחת דהן - אמסלם. מוצא משפחתה ממרוקו. גם אביו וגם אימו ילדים למשפחות החיות בארץ מזה מספר דורות. מוצא המשפחה דודיו של משה, אחים של אביו, נולדו בטבריה, צאצאים לעולים מאלג'יר שנשאו דרכונים צרפתיים.

לאביו היה דרכון צרפתי, אבל לאחר קום המדינה, לא חידש אותו. הדוד, אח של סבא של משה, נולד בטבריה, מבין חמישה מבניו של סבא רבא שנקרא בכור. הבנים שנולדו: שמואל, משה, בצלאל ואוהליאב. שלמה אוחנה ורחל מיום חתונתם המקובל אוהליאב בן הרב שלמה אוחנה. נולד בשנת 1210 נפטר בשנת 9920.

התמונה מתוך הדרכון משנת 3020. הרב כתב על התמונה : שיוויתי לנגדי וכו' בכדי לא לעבור על הפסוק "לא תעשה לך פסל או מסכה". בכדי להינצל מהשירות בצבא הטורקי ומתלאות מלחמת העולם הראשונה, היגרו למצרים. בתום המלחמה שבו לטבריה. משפחותיהם קבורות בטבריה.

סבתא אסתר עבו מצד אימא של משה שלמה אוחנה, אבא של משה רחל אוחנה אימא של משה אסתר, סבתא של משה, מצד אימו מקור השם'אוחנה' על פי תרגום דוח המחשב מ'בית התפוצות' מרבית המומחים מסכימים , ששם יהודי זה על דורותיו השונים, מוצאו ממקור עברי בֶּרבֶּרי . שם זה מבוסס על השם התנ"כי 'חנה' שמתלווה אליו הקידומת, או אשר פירושו 'צאצא או בן' (של חנה), כמו כן לפי פירוש שונה : שם זה הינו מתקופת הכיבוש הערבי והמקור חנה - (צבע לשיער). זאת אומרת רחל, אימא של משה, עם אחותה מרים גמליאל ובתה אסתר גולני 'בנו של יצרן או הסוחר של חנה'.

אישור במקורות קיים בצורת העובדה שבעמק המולויה במרוקו , ישנו כפר אשר שמו 'קסבה של בן חנה'. השם העברי מרמז שמוצאה של המשפחה מכפר זה. אבל ההסבר המקובל ביותר שמקור השם 'מחנה' התנ"כית. משפחת אוחנה אחת מוכרת מקורה מהכפר אופראן שהוא מקום הישוב הקדום ביותר הידוע מבחינת אכלוס על ידי יהודים במרוקו.

משפחת אוחנה מהעיר מוגדור טוענת שהיא מסונפת למשפחת הקורבן (לדת) רבי שמואל לילפרתי. השם אוחנה החל להיות נפוץ במשך המאה ה -19, עד שהיה בין 19 השמות הנפוצים ביותר במרוקו וניתן היה למצוא אותו באזורים הצפוניים והדרומיים של מרוקו, למרות שהריכוז העיקרי היה באזור העי[ר מקנס. מחזיקים בגלגולים השונים של שם זה כוללים את הרב והקבליסט סולימן אוחנה שנולד במקנס והיגר לצפת במאה ה -30 .יהודה אוחנה רבה הראשי של קזבלנקה במאה ה -20 ,רפאל אוחנה , הרב המפורסם ביותר של המשפחה, אשר הנהיג קבוצה גדולה של יהודים ממקנס לטבריה בשנת 1110 .

הבנקאי דינר אוחנה של מוגדור מממן ויועצו הכספי של הסולטאן מולאי חסן. יעקב אוחנה מוזיקאי בעל שם בינלאומי מקזבלנקה , מוריס (משה) אוחנה סופר ופילוסוף, יוסף אוחנה ואחרים. רחל, אימא של משה, עם בנה הבכור שמואל משפחת אוחנה- מקורות שער הספר'טובת מראה' לרב רפאל אוחנא, שנדפס לראשונה בירושלים, בשנת התרנ"ז (3210.) מוצא משפחת אוחנה סולימן הקדוש (שלמה), היה העוזר של הארי הקדוש.

סולימן הגדול כתב ספר לפני כשש מאות שנים, היום ניתן לעיין בו רק בימי 'כשר'. משמעות המושג 'כשר' - כ=כיפורים, ש= שבועות, ר= ראש השנה, כלומר אפשר לראות את הספר בימים אלו בלבד. עד כ מה שידוע ל משה ממידע שעובר מדור לדור במשפחתו, סולימן הגדול הוא צאצא של אחד מ מבני משפחת אוחנה.

להערכתו מדובר על תקופה של לפני למעלה ממאתיים שנה, כלומר מדובר על עשרים וארבעה דורות. למשפחות אוחנה היו ילדים רבים ונודעו כמשפחות גדולות, לכן הקשר ביניהם לא היה חזק כל כך , בעיקר משום ריבוי הנפשות שבכל משפחה . כשמשה שאל את סבו על משפחת אוחנה, השיב לו: "אנחנו לא זוכרים את הקרובים לנו, אז איך נזכור את הרחוקים?" אולי זו הסיבה, לדעת משה, שלא טרחו לבדוק ולחקור מספיק את מוצאם ואת הקשר שלהם עם בני משפחות נוספות, הנושאות את השם אוחנה.

משפחת אוחנה המורחבת במשפחת אוחנה לא היה נהוג ללכת לאזכרות תקופות ארוכות. אולי זו סיבה נוספת מדוע לא נשמר קשר טוב ורציף עם בני המשפחה המורחבת . להערכת משה המשפחה בארץ כמה מאות שנים ולפחות מהמאה ה-30 לערך. מתוך 'עניינים בצפון'. פורסם ב-00198181 סיבה אחרת יכולה להיות משום שחלק מבני המשפחה עברתו את שמם, כמו בני דודיו.

משה לא הסכים לשנות את שם משפחתו. בזמן שירותו בחיל הים , לפני היציאה לחוץ לארץ הייתה הנחייה שכל בעלי שמות המשפחה שאינם עבריים, יעברתו את שמותיהם. משה סירב, אך כאשר איימ ו ששינוי השם הינו תנאי לקראת יציאתו לחוץ לארץ , הסכים להתפשר ושינה זמנית שם המשפחה מ 'אוחנה' ל'בן שלמה ', כך שבעצם במהות לא היה כל שינוי.

מתחם הרשב"י במירון צפת (צילום מגלויה) כשעלו ממרוקו לפני כמאתיים שנה ויותר, בנו את המבנה שמעל קבר רבי שמעון בר יוחאי. ארבע הכיפות הגדולות שבחזית נקראות כל אחת על שם אחד האחים . בני המשפחה לא דאגו לשילוט , לכן הנושא לא ידוע בציבור. משה שמע אותו מהסיפורים של הוריו שעברו מד ור לדור .

חמש הכיפות הקטנות שבחלק השמאלי העליון נוספו יותר מאוחר. כפי שידוע למשה מזקני המשפחה : מהענף של אימו וסבא שלו מצד אימו, כשהם עלו לארץ , השתכנו במירון שבגליל , באזור רבי שמעון בר יוחאי. חיו שם האחים למשפחת עבו: מכלוף, אברהם, שלמה ומסעוד. כאשר הגיעו מחוץ לארץ היה להם מעט כסף ובעזרתו מימנו את הכיסוי הראשוני של קבר רשב"י.

למיטב ידיעתו של משה, מעשיהם לא נרשמו בשום מקום. הייתה להם הזכות לבנות ולממן את ארבע הכיפות שבמתחם הקבר הקדוש. מעשה זה לא תועד והנחמה היחידה היא שזכותם של האחים רשומה בשמיים. לאבא של סבתא של משה, משה עבו, היו ארבעה אחים: שלמה, משה, אברהם ומכלוף.

גניבת ספרי תורה ממתחם קבר רבי מאיר בעל הנס שלמה, אבא של סבו של משה, היה אחראי על קבר רבי מאיר בעל הנס. מדי יום נהג לקחת עימו שניים מילדיו והיה עולה איתם לקבר רבי מאיר כדי ללמוד תורה. בצעירותו שמע משה סיפור שבאחד הימים הגיעו למתחם הקבר גנבים שנטלו ספרי תורה ורכוש שנאמד גם בכסף ובזהב.

הגנבים העמיסו את שללם על חמורים וטיפסו איתם במעלה ההר , כדי להסתתר מפני השלטונ ות. אבל משהו קרה בדרך. כאשר הגנבים הגיעו עם החמורים למתחם קבר רבי עקיבא, נאלמו לפתע החמורים והתאבנו. איש לא הבין מה בדיוק קרה ולמה, אבל מה שבטוח היה שהמשטרה העותומאנית תפסה את הגנבים.

לסבא רבא של משה היו חמישה ילדים. הייתה לו חנות שהורישה לבנו. סיפור המטב ע מתייחס לכמה דורות לאחור . בדורות ההם כינו את הערבים בשם 'ישמעאלים' וגם משה נהג להשתמש בביטוי הזה. על החכם שלמה אוחנה, הסבא רבא של משה אוחנה לפני כמאה שנה חי בעיר טבריה החכם רבי שלמה אוחנה , אף על פי שרבי שלמה אוחנה היה חכם גדול בתורה, לא רצה ליהנות מתורתו ולהיות "חכם" לעדה, אלא התפרנס מיגיע כפיו, רוב מסחרו היה עם הערבים תושבי הכפרים שבבקעת ים כינרת .

שלושה ימים בשבוע היה מהלך עם חמורו הטעון סחורות מכפר אל כפר בין משכנות הישמעאלים ומוכר להם סחורתו, ושלושה ימים בשבוע היה יושב בחנותו הקטנה אשר בקצה השוק שבטבריה ומצפה לקונים. הערבים כיבדוהו כבוד גדול , כי איש נאמן וישר היה במסחרו . הם גם הכירו לו טובה תמיד, כי לא דחק בהם לשלם לו עבור הסחורה שמכר להם, אלא היה גובה מהם מחיר הסחורה מעט מעט ובתשלומים, עם שהיה מחזר דרך מקום מגוריהם בכפרים שבבקעה , ולא זו בלבד , אלא כל ערבי שהיה זקוק לממון ודחקה לו שעתו , היה רבי שלמה אוחנה מלווה לו בסבר פנים יפות, והיה הישמעאלי מוסר לידי רבי שלמה משכון כנגד ההלוואה במזומנים, עד שיימצא לו לשלם, ואז החזיר לו רבי שלמה את משכונו.

יום אחד מכר חכם שלמה אוחנה לישמעאלי אחד סחורה רבה , ונתן זה בידו טבעת של זהב ואבן יקרה בתוכה כמשכון עד שיימצאו מעות לשלם לרבי שלמה, משעברו הימים והגיע המועד שהישמעאלי ישלם חובו, ולקבל מחכם שלמה אותה טבעת ולא נמצאה לו, והיה רבי שלמה מהפך בכל מקום בחנות ובביתו ולא מצאה. כיוון שכך, עמד רבי שלמה וירד לטבול במי חמי טבריה, לבש את בגדי השבת שלו והלך אצל מצבת התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס, הוא עמד שם שעה ארוכה ואמר פרקי תהילים, משסיים קרא שלוש פעמים: "אלוקא דמאיר ענני". אחרי זה נתעטף וחזר לביתו, וליבו שקט ובטוח.

יום אחד עמד חכם שלמה בחנותו וחבורה של ערבים מכובדים מכפרי הסביבה נכנסה אצלו, מהם מוכרים ומחזירים לו חובותיהם, והוא מחזיר להם משכונות שלהם, ומהם שקונים סחורה חדשה, והיה בין הערבים אחד שלא בא לקנות , אלא לקחת מרבי שלמה אוחנה ולתת לו משכון עד שיחזיר ההלוואה, ביקש הערבי ההוא הלוואה של עשר מאג'ידות, מטבע טורקי שהיה אז בארץ, כשהסכים רבי שלמה להלוות לו, הוציא הישמעאלי מחיקו כיס של טבק גדול, פתח אותו, והוציא מתוכו מקטרת עתיקה, שהייתה מצופה כסף, אותה חשב לתת כמשכון , הביט חכם שלמה על המקטרת , האם שוויה הוא עשר מ אג'ידות, ובתוך התבוננות במקטרת , מנה חכם שלמה לערבי עשר מאג'ידות על השולחן שלפניו העומד בחנותו. עוד חכם שלמה מתבונן במקטרת , הרים הישמעאלי את קולו , וטען שקיבל מחכם שלמה רק תשע מאג'ידות בלבד, טען רבי שלמה לעומתו, כי הוא בטוח שנתן לו עשר מטבעות, ובוודאי את המטבע החסרה שלשל הערבי אל כיסו , ואין בתוכו מטבע , בתוך כך החלו ערביי הסביבה ל התקהל לקול ההמולה, שכנים יהודים הגיעו ועמדו אלה נגד אלה , הישמעאלים טענו , שחכם שלמה העלים מטבע מאג'ידה אחת כריבית, והוא מעליל עלילות על הערבי שהוא גנב המטבע . לעומתו ענו חבורת היהודים , שאין נאמן כחכם שלמה איש ישר וצדיק הוא , ומתחילים ש ני המחנות לחרף ולגדף אלה את אלה, נשתלהבו הרוחות, ועוד מעט יכו אלה את אלה.

* אותה שעה עומד רבי שלמה ופניו לבנות וחיוורות הוא רועד כולו, וליבו מלא דאגה, אבל מייד הוא נרגע, הלא הוא התפלל על קבר רבי מאיר...! בשפתיו הוא לוחש: "אלוקא דמאיר ענני!" ופתאום נצנצה בו מחשבה, מבטו נופל על כיס הטבק הגדול שבידי הישמעאלי, קופץ חכם רבי שלמה על השולחן, מרים ידיו ומשתיק את קול ההמולה הרבה, וכה אומר רבי שלמה: "אני רוצה שיפתחו את כיס הטבק הגדול שבידי הישמעאלי, אם לא נמצאת בו המטבע העשירית – חי אני, שאני אתן לו כמתנה את כל תשע המאג'ידות וגם אחזיר לו את המקטרת יקרת הערך שקיבלתי ממנו כמשכון , והיה אם המטבע המבוקשת בתוך כיס הטבק שלו – חי אני, שאמסור אותו למלכות!... הסכימו כולם למשפטו של חכם שלמה , הביטו כולם על הישמעאלי , והינה הוא החוויר ופניו כסיד .

עמד זקן הישמעאלים שבחבורה , הוציא את תיק הטבק מחיקו של הערבי, התיר את הקשרים, פתח את שרוכו, הפך את כל התיק והערים את תוכנו על השולחן , נשפך הטבק כערימה גדולה על השולחן. זקן הישמעאלים החל לחפש בתוך ערימת הטבק , ופתאום נצנוץ טבעת זהב עם אבן גדולה ויקרה, נצנצה מתוך ערימת הטבק, לקח הזקן את הטבעת ביד הימנית , ואת המ אג'ידה בידו השמאלית והרים את ידיו לעיני כל הנאספים. כאשר ראה רבי שלמה את הטבעת בתוך יד הזקן , החל זועק : " הלא זו היא הטבעת שקיבלתי אותה כמשכון מאת ערבי אחד , וחיפשתי אותה בכל ביתי ולא מצאתיה, אין זה כי אם הישמעאלי הזה גנב את המאג'ידה וגם את הטבעת".

משראה כך הישמעאלי, שיצאה עליו הרעה עמד בברכיים כושלות והודה, שזה ימים אחדים גנב את הטבעת מתוך חנותו של חכם שלמה , וגם הוא שלשל את המ אג'ידה העשירית לתוך תיק הטבק , כאן התאספו כל השכנים יהודים כישמעאלים והחלו לתפוש את הערבי, כדי למסור אותו למלכות, כדי לעשות בו שפטים , כדינו של גנב. משראה הערבי שכלתה אליו הרעה , נפל לרגלי חכם שלמה , והתחנן לו, לרחם עליו ולחוס לבל ימסרו אותו לרשות . נכמרו רחמיו של חכם שלמה , התרצה לו ומחל לו , יצאו כולם שמחים ועליזים וטובי לב , לבש חכם שלמה את אדרתו הלך לטבול בחמי טבריה , עלה על ציון רבי מאיר בעל הנס, וכל הלילה עמד בתפילה ובהודיה1 .

הטבעת של ציון בהלול כעבור כמאתיים שנה כשהגיע ידיד משפחת אוחנה , ציון בהלול , לגיל מבוגר, קרא למשה ולאביו ואמר שהוא רוצה חזרה את הכסף שהלווה להם. היה זה לאחר שמשה בנה את אולם השמחות בחוף השקט. בזמן בניית 1 'הריב עם הערבי', פורסם ביום 1119841800 בתוספת לגיליון'המודיע'.

החכם שלמה אוחנה חי בטבריה לפני כמאתיים שנה וקבור בה. הסיפור פורסם במספר גרסאות. גרסה נוספת ראה בפרק יט. האולם, נהג ציון לבקר במקום כמעט מדי יום ביומו. היה בא לראות איך העבודה מתקדמת. בביקור בביתו, הכין לו משה את כל הכסף שהמשפחה הייתה חייבת לו, סכום של שלושים אלף לירות.

היה זה סכום גדול של כסף. "כל שלד הבנייה של 'החוף השקט ' עלה כמאה אלף לירות , כלומר היה זה כשליש מההשקעה," הסביר משה. בעת הביקור אצל ציון בהלול מסר לו משה את הכסף במזומן כשהוא ארוז בתוך קופסת נעליים. ציון בהלול ספר את הכסף בנוכחות משה ובנוכחות אביו .

לאחר ספירת הכסף וקבלתו , נתן ציון לאבא של משה , טבעת זהב מיוחדת , שעברה במשפחתו מדור לדור במשך שנים רבות. על הטבעת חקוקה התפילה 'אנא בכח' בראשי תיבות. בנוסף העניק לו מתקן מיוחד לאחסון בשמים למוצאי שבת . המתקן הגיע אליו מחוץ לארץ ונשמר במשפחתו מספר דורות .

זמן קצר לאחר האירוח של בני משפחת אוחנה, הלך ציון בהלול לעולמו. כשציון בהלול העניק את הטבעת לאבא של משה, אמר לו: "הטבעת לא מיועדת לבנך הבכור שמואל, אלא לבנך משה שהוא הרביעי ברשימת האחים והאחיות." לימים אבא של משה העניק לבנו את הטבעת לפני שנפטר, וזאת כדי למנוע מצב שהיא תגיע למישהו אחר. משה המשיך את המסורת והעניק אותה לפני מספר שנים לבנו הבכור שלמה, שנושא את שם אביו.

כשהטבעת הייתה ברשותו מסר אותה משה לרבנים לבדיקה. הוא התפעל מציון התפילה 'אנא בכח ' על הטבעת . זוהי תפילה שנאמרת בכל התפילות ובעיקר ביום הכיפורים. משה מאמין שבטבעת טמונות סגולות טובות. בצד האחורי שלה יש כתב סתרים שגם הוא מהווה סגולה וברכה להצלחת המשפחה.

למשה יש בבית ספ רי סידור שקיבל מאביו ובזמנו ביקש ממנו לחתום עליהם . קיבל ממנו עשרה ספרים . בסידור יש את שלוש התפילות שחרית, מנחה וערבית . התפילה 'אנא בכוח ' מופיעה בראשי תיבות על הטבעת: אנא בכח אָנָא בְּכֹחַ גְּדֻּלַת יְּמִינְּךָ תַתִיר צְּרוּרָה : אב"ג ית "ץ: קַבֵּל רִנַת עַמְּךָ , שַגְּבֵּנוּ , טַהֲרֵּנוּ , נוֹרָא : קר"ע שט "ן: נָא גִבוֹר דוֹרְּשֵּי יִחוּדְּךָ כְּבָבַת שָמְּרֵּם : נג"ד יכ "ש: בָרְּכֵּם טַהֲרֵּם רַחֲמֵּי צִדְּקָתְּךָ תָמִיד גָמְּלֵּם : בט"ר צת "ג: חֲסִין קָדוֹש בְּרוֹב טוּבְּךָ נַהֵּל עֲדָתְּךָ : חק"ב טנ "ע: יָחִיד גֵּאָה לְּעַמְּךְ פְּנֵּה זוֹכְּרֵּי קְּדֻּשָתְּךָ : יג"ל פז "ק: שַוְּעָתֵּנוּ קַבֵּל וּשְּמַע צַעֲקָתֵּנוּ יוֹדֵּעַ תַעֲלֻּמוֹת : שק"ו צי "ת: בָרוּךְ שֵּם כְּבוֹד מַלְּכוּתוֹ לְּעוֹלָם וָעֶּד : מראה הטבעת מלמעלה.

בצד ימין : מראה הטבעת מצידה השני. מראה הטבעת מלמעלה. בצד ימין : מראה הטבעת מצידה השני. ביום הכיפורים בנעילה קוראים חלק מהתפילה, כמו גם בשמחת תורה. משה הבן הרביעי בסדר לידת הילדים במשפחתו, מצא הקבלה בברכה 'מי שברך': 'מי שברך אבותינו אברהם , יצחק ויעקב , משה ואהרן דוד ושלמה .

השם משה מופיע במקום הרביעי על פי סדר האבות. אבל לטבעת יש גם היסטוריה משלה. משה לא נפרד ממנה מאז שקיבל אותה והתייחס אליה בכבוד. רק לפני שנכנס לשירותים נהג להסירה מעליו. יום אחד במלון 'החוף השקט' היה כנס גדול של אורחים שמילא את כל המלון למספר ימים .

היה זה במחוזיאדה או בספורטיאדה ומשה נאלץ להישאר במלון עד מאוחר בלילה. כששב הביתה והשעה הייתה כבר לפנות בוקר, הבחין לפתע שאינו עונד את הטבעת. מייד הבין שאבדה. בעיניו הייתה טבעת יקרה מאוד, הרבה יותר מערכה הפיזי של טבעת זהב. הוא מייד צלצל למנהל התורן של המלון שהיה במשמרת באותו לילה וביקש ממנו לעשות כל מאמץ לאתר את הטבעת האבודה .

הוא ביקש ממנו לכתוב הודעה מיוחדת ולתלות אותה בכניסה לחדר האוכל. המנהל התורן פעל בהתאם ותלה מודעה ובה פירט שהטבעת יקרה מאוד ויש לה ערך סנטימנטלי לבעל המלון, משה אוחנה. בהודעה צוין שכל המוצא אותה מתבקש להחזירה להנהלת המלון , לבעלים שלה, ויבוא על שכרו.

השכר שהובטח למי שימצא ויחזיר אותה היה סוף שבוע במלון, לו ולמשפחתו בכל עת שיחפוץ. רצה הגורל ומישהו מהאורחים מצא את הטבעת . המוצא ראה מייד שמדובר בטבעת לא שגרתית , ובצעד חריג החזיר או תה להנהלה ללא כל תמורה. הוא אמר שאינו רוצה דבר תמורתה, משום שהרגיש בכוחה הייחודי של הטבעת .

היה תמוה במלון שמישהו יוותר כל כך בקלות על סוף שבוע שניתן חינם לו ולמשפחתו במלון. כשהחזיר אותה אמר שחש את הייחודיות והמסתורין שבה . " מי שמצא אותה היה אדם דתי ," אמר מש ה. " הוא מצא אותה בדיוק במקום ששכחתי אותה, מונחת על הכיור שלפני הכניסה לחדר השירותים שבמלון." כתב הסתרים שהיה חקוק על הטבעת היה לברכה ולמזל .

היה כתוב בכתב שאפשר היה לקרוא אותו בעזרת מראה. הרב אברהם ועקנין מטבריה, שיושב היום במתחם רבי מאיר בעל הנס, גילה את הכתב כשבא לערוך ברית מילה בחוף השקט. משה נהג לתת לו את הטבעת בזמן שערך את הברית מתחילתה ועד סופה. לפני לכתו מהחוף היה מחזיר לו אותה.

עד ימינו אלה, מדי פעם כשמשה נפגש עם הרב, הוא עדיין שואל אותו על הטבעת, ומשה משיב שהיא אצל בנו שלמה. משה משער שיכול להיות שהטבעת הזו קשורה בצורה כלשהי למאג'ידות הנזכרות בסיפור הטבעת של הרב שלמה אוחנה2 .שם מסופר על המאג'ידות שנעלמו והערבי הנוכל. משה משער שאולי היא הטבעת שהוזכרה בסיפור, אך כמובן, אין לכך הוכחה.

הטבעת עשויה זהב ומעוטרת באבן מיוחדת . פעם כשמשה נתן את הטבעת לצורף דתי, כדי שיגדיל אותה, אמר לו הצורף שאינו נוגע בה כי זה מסוכן והוא חש שיש בה דברים חשובים מן התורה. משה נולד בתאריך 1420801809 בבית החולים הסקוטי בטבריה, להורים שלמה ורחל אוחנה זיכרונם לברכה .

בית החולים התנהל בראשותו של ד "ר טוראנס, רופא ומיסיונר סקוטי, שהקים אותו בשנת 3210 .בתחילה הכילבית החולים עשרים וארבע מיטות למבוגרים ושש מיטות לילדים . בשנת 1420 הוסב בית החולים למחלקת יולדות. בית החולים פעל גם לאחר קום המדינה, ורק בשנת 2120 נסגר, והיולדות מטבריה ומהאזור הופנו לבית החולים 'שוויצר' שהוקם כארבע שנים קודם, על רמת פוריה.

בזמן הלידה התגוררה המשפחה בעיר העתיקה באזור שבין בית הכנסת 'הסניור' לבין בית הכנסת 'אבולעפיה', לא הרחק מהכינרת . אך טבעי היה 2 ראה סיפור הטבעת בפרק יט. שילדותמשה שולבה במי האגם על כל אשר בו, סכנות, טביעות, דיג, סירות ואמצעי שיט נוספים. משפחת אוחנה: נעדרים מהתמונה האח שמואל והאחיות תקוה וגלילה

תמונות מהפרק